בן שרה ואהרון. נולד ביום ט"ו באב תשכ"ח (9.8.1968) בחדרה. ילד חמישי להוריו, אח של גדעון, יואב, עופרה, סיגלית (סיגל) ואלון.

ירון גדל והתחנך בחדרה, למד בבית הספר היסודי "קפלן" והמשיך ללימודי תיכון בבית הספר "עמל" בעיר. כשהיה בן עשר נפטר אחיו הצעיר אלון.

בהגיעו לכיתה ט' עזב לטובת לימודים בפנימייה, ואולם בחלוף תקופה קצרה, לאור געגועיו העזים לבני משפחתו ולחבריו, שב לחדרה והשתלב חזרה בתיכון אותו עזב, במגמה כללית.

ירון היה קשור מאוד לבני משפחתו, אהוב על ידי הוריו ואֶחיו עד מאוד. טובתם של הוריו וכבודם היו נר לרגליו והוא תמך ועזר ככל יכולתו. הוא היה בבת עינה של אימו וחבר? הטוב ביותר, אופיו ונאמנותו אף הביאו אותו פעמים רבות לעמוד על שלו גם מול אחיו הגדולים ממנו. אהב לעזור בכל עת, "תמיד כשהיה רואה אנשים מבוגרים היה מציע להם טרמפ ודואג להם", סיפרה אחותו סיגל.

ילד חביב ונעים, שתמיד היה מוקף בחברים. אהב מאוד את החיים, יצא למסיבות ואהב לחגוג. ביתו תמיד היה פתוח לאחרים - חברים, בני משפחה ושכנים, הוא אהב מאוד את תחושת ה"ביחד" והרבה לארח ל"על האש" בבית ובחצר הגדולה.

"ילד של טבע" תיארה אותו סיגל אחותו נוכח אהבתו הרבה לטבע ולטיולים. הוא נהג לטייל בפרדסים בסביבת מקום מגוריו, לשוטט בבריכות הדגים של הקיבוץ הסמוך ולתור את הארץ עם בני משפחתו וחבריו. כן אהב מאוד את הים, וגם במזג אוויר קר לא ויתר על ביקור בחוף הים.

אהב בעלי חיים ורכיבה על סוסים, וסייע רבות בטיפול בחיות שגידלה המשפחה בחצר בית? - סוסים, תרנגולים וכלבים.

ירון היה צעיר חרוץ מאוד ולא חשש מעבודה קשה. החל לעבוד ולפרנס את עצמו כבר מגיל צעיר, בין היתר במפעל "פחמס" בעמק חפר ובקטיף פירות בפרדסים. הוא הוקיר מאוד את עצמאותו, גם זו הכלכלית, ופעל להשגת מטרותיו בנחישות והתמדה. כך, מיד כשיכול היה הוציא רישיון נהיגה, קנה רכב ועבד למחייתו.

בכל סביבה בלט ירון כצעיר חייכן וטוב לב, נדיב ואהוב. "הכבוד הלך איתך תמיד, לאורך כל הדרך", כתב גיסו רוני, "אם זה כבוד אם ואב, אח ואחות, שכן או שכנה, ילד או ילדה. אהבוך כולם. דאגת תמיד לכולם, לכל אחד ואחד".

כחובב ספורט הוא נהג לרוץ בשדות, ולפני הגיוס לצה"ל הקפיד לשמור על כושר גופני גבוה ולהתאמן, על מנת להכין את עצמו מבחינה גופנית ומנטלית לשירות קרבי משמעותי.

ב-11.2.1987 גויס לצה"ל, ושובץ לשירות כלוחם בגדוד 890 של חטיבת הצנחנים. הוא היה חדור מוטיבציה לבצע את שירותו הצבאי על הצד הטוב ביותר, ובשל נחישותו זו כונה על ידי חבריו לשירות - "דב". לא התלונן גם נוכח הקשיים שעבר, והמשיך במסלול הכשרתו כמש"ק מרגמות עם המון תעוזה ועוצמה פנימית.

במהלך שירותו הצבאי עבר קורס מ"כים (מפקדי כיתה) ושובץ כמפקד כיתה באחד הגדודים. בני משפחתו ליוו אותו לאורך כל שירותו הצבאי, והיו גאים בו מאוד על שיבוצו כלוחם ועל שירותו המשמעותי למען המדינה.

בזכות נחישותו, מזגו וטוב ליבו רכש ירון חברים טובים גם במסגרת שירותו הצבאי ואלו ליוו אותו במסירות.

ירון היה קשור מאוד לאחייניו, אחותו תיארה כי בשבתות כאשר יצא הביתה נהג להגיע עם חבריו לביקור על מנת לבלות במחיצתם.

במהלך שירותו הצבאי חלה, ועבר סדרת בדיקות וטיפולים כשהוא נתמך כל העת בבני משפחתו ובחבריו.

בעת התמודדותו כתב לעצמו את "צו החיים": "לחיות, אין זה רק לנשום. זה קודם כול לפעול. במילים אחרות: להפעיל את איברינו, חושינו, כישורינו, כל אותם החלקים בגופנו המעניקים לנו את תחושת הקיום.

האדם שחי חיים ארוכים אינו זה ששנות חייו הן הרבות ביותר, כי אם זה שחווה העונג הרב ביותר מן החיים!"

ירון נהרי נפטר ביום ט"ו בסיוון תש"ן (8.6.1990). בן עשרים ושתיים בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בחדרה. הותיר אחריו הורים, שני אחים ושתי אחיות.

"ירון היה ממש מלאך על פני האדמה", כתבה אחותו סיגל, "היופי הפנימי שלו היה לפני הכול".

ספדה נילי, בת דודתו: "היית כמו פרח מלבלב בגן, ועתה אתה מתחתנו כאן. הזלנו ים של דמעות, ועוד נמשיך בימים ובלילות. עכשיו הכול נדם, מפני שהלך לנו הטוב באדם... אלוהים אותך אליו לקח. עכשיו אתה אצלו, נח".

כתבה שולי, חברת המשפחה: "עלם חמודות, ילד שגדל מול עיני בשכונה והפך לאיש שלא יצא את גבולות המדינה, אבל בשבילי היה איש עולם בנשמתו, בהבנתו, ברגישותו. על אף פער הגילים ושלבי הגדילה השונים היית לי כאח...

אחי, החיים ממשיכים, הילדים גדלים, המבוגרים מזדקנים, ועולם כמנהגו נוהג. ועל אף שזה נשמע נדוש לא אוכל לשכוח אותך, כי יחיד ומיוחד הנך".

ספדו דורית וסמי, חברים של ירון: "המוות גזל את גופך, אך נשמתך ורוחך עדיין כאן, בליבנו פנימה... חייך שזורים בחיינו וזכרך חרות בעמקי נפשנו. היית עמוד התווך שליכד את כולנו. היית כמו גזע – ואנחנו הענפים... זכינו להימצא בחברתך, וליהנות מנועם אישיותך ותכונותיך".

כתב תמיר, חבר: "ירון, שנים של חברות הדוקה קשה להעיף ביום אחד. אמנם אתה כבר אינך, אבל הזיכרונות היפים ממך לעולם יישארו. קשה לדבר על הכול כי זה ייקח כמה שנים לספר וכמה ספרים עבים לכתוב... היית חבר שיודע לעשות טוב לחברים. לא אשכח שאתה היחידי שקנה לי מתנה לגיוס, ובטירונות לא שכחת לשלוח מכתב ולעדכן אותי בכל הנעשה איתך. המכתב היה כל כך יקר לי עד כדי ששמרתי אותו עד היום, ועכשיו אני מרשה לעצמי ומתגאה להראות אותו לכולם... אדם מיוחד, כזה היית וכזה תישאר. אני אוהב אותך ותמיד אוהב אותך".

ירון מונצח ב"בית יד לבנים" בחדרה, ושמו מופיע בספר תורה שהוכנס לבית כנסת מקומי, ובו נכתבו שמות החללים בני העיר. כן הוא מונצח בקיר ההנצחה בבית הספר שבו למד, בית ספר "קפלן" בחדרה.